הפעם נדבר על מערכות יחסים שנהרסו, כי כן, כולנו חווים אתגרים במערכות היחסים שלנו, משהו קורה וקשר, שהיה טוב פעם, הופך למריבה ומכאן, הדרך קצרה לניתוק הקשר…
מוכר לכם?
אז מה עושים?
דגש קודם כל כדי על כך שאנחנו לא ניפגע מאותה מריבה ומי יודע, אולי יום אחד נפגוש את אותו אדם ומה אז?
על זה אני רוצה לכתוב הפעם…
זה קרה כבר לפני הרבה שנים, אבל היום נפגשנו שוב והעלינו זכרונות וחשבתי שיש מי שהסיפור הזה יכול לעזור לו, אז אני משתפת כאן…
לפני הרבה שנים, עבדתי כמנהלת משרד והיה לי בוס שהיו לנו קשרים ממש טובים של שיחות מעבר לעבודה והקשר היה ממש טוב.
ואז, משהו השתנה שם, הבוס הפך להיות לחוץ ולא אדם שנעים לשהות במחיצתו ועם זה, עוד יכולתי להתמודד, אבל אז, הגיעו הרעות בתנאי העבודה והיתה הרגשה שהוא עושה הכל כדי לשבור אותנו (העובדות) כדי שנתפטר מעצמנו ומחשבות על פיטורין התחילו לרחף באוויר והפכו את האווירה לבלתי נסבלת בעליל.
בתור מנהלת המשרד, הבנתי שמשהו קורה מבחינה כלכלית, הזמנות חדשות לא הגיעו, לא היתה לי ממש עבודה, האווירה היתה לא נעימה בלשון המעטה, החלטתי להתפטר ואכן כך עשיתי וזאת, לא היתה חוויה נעימה, בלשון המעטה, לא אלאה אתכם בפרטים…
כמה חודשים אחרי, שמעתי המשרד נסגר וכל העובדות פוטרו.
שנים שלא ראיתי את אותו אדם ואז, נפגשנו במקרה במפגש עסקי, שמחתי לראותו ונופפתי לו לשלום והוא, הוריד את העיניים, כאילו לא ראה אותי ודי התחמק ממני לכל אורך אותו מפגש, לא הבנתי למה, אבל כיבדתי ולא יצרתי שוב קשר עין.
כשהסתיים המפגש, יצא שנפגשנו בחניה, חנינו במקרה (או שלא) רכב ליד רכב והמפגש היה כבר בלתי נמנע, אי אפשר היה להמשיך להתעלם בלי לצאת חסרת נימוסים מבחינתי ואיחלתי לו נסיעה טובה ובאתי להכנס לרכב.
״איך את עושה את זה״ – פתאום הוא נעמד ליד החלון של הרכב שלי ושאל – ״הייתי כזה גועלי כלפיך ואת, מתנהגת כאילו כלום לא קרה, מנופפת לי לשלום, מאחלת לי נסיעה טובה, איך את עושה את זה אחרי כל מה שקרה?״
יצאתי מהרכב ומצאתי אותו עומד כשהידיים שלו מכסות את הפנים שלו במבוכה, לרגע באמת שכחתי את כל מה שקרה, אולם כשהוא הזכיר את ההתנהגות שלו אז, נזכרתי והחלטתי לשתף אותו ב״איך אני עושה את זה…״
״תבין״ – שיתפתי אותו – ״כבר אז, הבנתי שההתנהגות הזאת שלך, זה לא באמת אתה, כמו שהכרתי אותך לאורך התקופה שעבדנו ביחד, הבנתי מתוך השטח שאתה במצוקה כלכלית ולכן אתה בלחץ, הבנתי שההתנהגות הזאת שלך נובעת ממצוקה רגשית והיא לא מכוונת כלפי או כלפי עובדת אחרת, אלא כהתנהגות השרדותית שלך, כצורך להגן על עצמך, לרגע לא כעסתי עליך, הבנתי את המצב שלך לגמרי ולכן בחרתי אני לעזוב״ – סיימתי את דברי והסתכלתי עליו.
בשלב זה הוא כבר הוריד את הידיים מהפנים והסתכל עלי המום: ״איך עושים את זה, איך עושים את ההפרדה הזאת?״ – הוא תהה ולרגע לא הבנתי אם הוא שואל אותי או מדבר לעצמו.
״בשפה האימונית זה נקרא ״הפרדה מחשבות״, יש מחשבות שנקראות ״מחשבות מקדמות״, אוקי, קורה משהו, מה אני עושה עם המצב הנתון, בשביל עצמי, מבלי להיפגע, מה אני עושה, איך אני מתנהגת?
ויש מחשבות שנקראות ״מחשבות מעכבות״ והן, הן לא תורמות כלום חוץ מהלהמת המצב, הן יוצרות כעסים ולא תורמות במאום לזה שחושב אותם, כשמן כן הן, מעכבות…״ – כנראה שחייכתי תוך כדי הסבר, כי ראיתי שגם הוא סוף סוף מחייך.
״וכמו שזכיתי להכיר אותך, את חיה ועובדת עם המחשבות המקדמות ולכן את יכולה לעשות את ההפרדה הזאת ולהתייחס אלי היום, אחרי כל מה שקרה, כאילו לא קרה כלום ואת יכולה להתנהג אלי היום, ממש כמו בזמן שהכל היה בסדר״ – הוא סיכם והמשיך – ״זה מדהים, אני שמח שפגשתי אותך היום, שנים שאני חושב על מה שקרה והיום, סגרת לי את מעגל האשמה, שחשתי מאז״.
חייכתי ונפרדנו לשלום עם הבטחה לשמור על קשר ובאמת מאז, נפגשנו כבר כמה פעמים ובכל פעם, הוא מזכיר לי את הסיפור הזה וכמה הוא שינה לו את החיים.
ואת או אתה, באיזה סוג מחשבות אתם בוחרים להתמקד?
עד כאן להפעם, להתראות בפרק/פוסט הבא…
