ואני רוצה הפעם להקדיש את הבלוג כמחווה לאלו שלא ממש חזרו מ״שם״, ״שם״ – אני מתכוונת לאותם מלחמות.
עד לפני שנת 2014, לא חשבתי שיום הזיכרון קשור ממש אלי…
ב״ה, לא היו במעגל הקרוב, הגרעיני, כאלו שנהרגו במלחמות השונות השונות או שלא ידעתי (שלא דיברו על זה).
כמובן, היו חברים, אבות של חברים שנהרגו במלחמות, כאלו שהכרתי וכאלו שרק שמעתי עליהם ועדיין, איכשהו, זה לא נגע בי.
בדיעבד, אפשר בהחלט להגיד שאפילו הרגשתי ״מנותקת״.
לא הבנתי אז, שכולנו בעצם סובלים מפוסט טראומה ואפילו ״הרגשת הניתוק שלי״, היא אחת הסימנים לפוסט טראומה.
חשוב להבין שפוסט טראומה נובע מ״טראומה השרדותית!״
״טראומה השרדותית״ היא מצב של טראומה, שוק או קונפליקט שמגיעה לאדם בהפתעה גמורה, אין לו כלים להתמודד עם אותו ארוע, הוא נכנס להלם ו״הלם״, הלם נובע ממצב של סטרס, כשבאותו זמן של סטרס האדם לא רואה פתרון למצב אליו נקלע.
ומתוך כך, אותו אדם פועל, או שלא…
הטראומה נקראת ״טראומה השרדותית״ משום שבאותו רגע האדם מרגיש שיש סכנה השרדותית לקיומו, לקיום ביתו, משפחתו, עבודתו, ילדיו, בטחונו האישי, גופו וכדומה.
במשך כל הטראומה ישנה השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הסימפתטית.
מערכת העצבים הסימפתטית פועלת לתגובות מיידיות באדם במצבי לחץ, במצבי-חירום ובזמן מתח ובעצם, מכינה את הגוף למאבק או לנסיגה בהתאם לתגובת “הילחם” או “ברח”.
(מתוך שיטת הרפואה החדשה / דוקטור האמר)
הנזקים שנגרמים לאותו אדם, כביכול רדומים, אך הארוע עצמו (כל ״הקלטים״ שהיו באותו ארוע) נרשם כצלקת במוח (צלקת אותה ניתן לראות בצילומי C.T) אותה צלקת מפתחת בצקת סביבה וממתינה לזמן טריגרי ועלולה לגרום נזקים כאלו ואחרים…
הסיפור שלי עם הטיפול המדהים הזה (טיפול שמגיע משיטת הרפואה החדשה) הוא נסיון “בדיעבד”, לטפל באותו ארוע מוחי של אבא שלי, ז״ל ולהבין, מה היה הארוע בו הוא חווה ״טראומה הישרדותית״ ולטפל באותו הארוע.
בעזרת כלי האבחון ב״שיטת שריתי סקויאר״ (כלי העפעוף), חיפשתי על ״ציר הזמן״ של אבא שלי, את הארוע שגרם לו ל״טראומה השרדותית״, שבגינה הוא קיבל את הארוע המוחי, ב – 29/6/2014, ארוע שזרק אותי למחשכי הדימנציה.
באבחון שלי, הגעתי למלחמת יום הכיפורים, ניסיתי לברר במשפחה מה היה שם, מה קרה לאבא שלי שם, כי לי לא זכור ששמעתי מאבי אי פעם סיפור בנושא.
“הוא עבר שם משהו, לא יודעים בדיוק מה, הוא אף פעם לא דיבר על זה, אבל משהו השתנה אצלו מאז…” – זה הדבר היחיד ששמעתי.
בתור ילדה בת 6, אני זוכרת רק שכשהוא חזר מהמלחמה, הוא הוריד את הכיפה וההתנהגות שלו השתנתה…
אני זוכרת שאני ואחותי הקטנה המצאנו תירוץ (היינו ילדות בנות 5 ו 6) שערבי רצה להרוג אותו וויתר לו רק אם יבטיח שהוא לא יחבוש כיפה יותר, נו, ילדות קטנות (-:
אני גם זוכרת שהוא חזר ״אחר״, עצבני ועם התפרצויות זעם,בתור ילדים, התבקשנו להניח לו ולהתנהג יפה כדי שלא יקרה לו משהו עם הלב…
לאחר הארוע המוחי שהוא עבר, שאלתי חברים שלו, מה היה “שם” – והם, הם ענו לי ש״הם לא מדברים על זה!“
טראומה השרדותית, נגרמת ברגע בו הבן אדם הרגיש סכנה מיידית להמשך חייו ותכל׳ס, איזה חייל לא חווה זאת, לצערנו…
להבין את זה, גרם לי להבין את ההתנהגויות של אבא שלי, להבין ולסלוח!
טראומות לא נעלמות!
הן נרשמות במוח שלנו ומחכות לזמן שלהן לצוף.
מאז…
בזמן הצפירה, אני מטפלת בכל אלו שיום זה קשה להם, אם זה חרדות ופחדים, אם זה זכרונות כאובים, אם זה מוצפויות רגשיות…
אני עושה את מה שאני עושה הכי טוב, מטפלת!
העיניים שלי לא מפסיקות לעפעף, בלי לדעת על מי ועל מה, רק מקבלת שמתבצע טיפול בצלקות במוח לכל אלו, ״שלא ממש חזרו משם״…
אני שולחת חיבוק לכל מי שמרגיש צורך!
ומי שזקוק לטיפול רגשי, ביום קשה זה, תמיד אפשר לפנות אלי ואני אעזור בשמחה…
מה שחשוב לי שתבינו, לא חייבים להיות ״שם״ כדי לחוות סימפטומים של פוסט טראומה!
ממש ככה, יום אחד קורה משהו, “טריגר”, שלא תמיד נראה לנו קשור, “טריגר” שלנו או למישהו בעץ המשפחה שלנו, או לאחד מהדמויות שמשפיעות עלינו, ״טריגר״ שמציף את הטראומה הרשומה לנו במוח ונצרבה שם ואו אז מגיע הנזק.
חשוב שתבינו שטראומות לא נעלמות!
טראומות ״נרשמות במוח״ וגורמות נזקים לאורך השנים ולפעמים גם מועברות לדורות הבאים ומשפיעות גם שם.
טראומות יכולות גם לעבור בירושה, מתוך אותו זיכרון תאי שנצרב!
ותזכרו, בטראומות חייבים לטפל וכמה שיותר מהר…
ואפשר – אפשר לטפל בהן ולחיות חיים מלאי משמעות!
