״אני מרגיש/ה כמו כולם בימים אלו״, אחת התשובות הנפוצות שאני מקבלת מא.נשים שאני שואלת לשלומם בימים אלו…
ואני רוצה להגיד לכם חד משמעית, אין דבר כזה ״כמו כולם״, כל אחד ואחת מאיתנו הם ״אינדווידואל״, וכאלו, יש לנו את הצרכים שלנו, את הפחדים שלנו, את המחשבות שלנו, את הדברים שלאו דוקא קשורים למלחמה ועדיין מעסיקים אותנו, לפעמים אפילו יותר מהמלחמה עצמה.
חשוב לזכור את זה, כשאנחנו שומעים את המילים הללו, או אפילו כשאנחנו משמיעים אותם למי ששואל אותנו.
כשאנחנו עונים ״כמו כולם״, אנחנו עונים בהכללה ועם ״הכללות״, גם בימים כתיקונם, אין הרבה מה לעשות, אי אפשר לקבל את ״המענה״ שבאמת דרוש לנו.
ואם כבר, אני רוצה לשתף קטע שנגע בי מתוך מאמר של יאיר אגמון שכתב במקור ראשון, בשבת האחרונה, על הנושא הזה בדיוק – ״שבר מורכב״:
״המלחמה האיומה הזו ״מקטינה״ ו״מבטלת״ לכאורה את שאר המועקבות והכאבים שלנו, אבל האמת היא ששום דבר לא מתבטל או נעלם. זה נכון ש״ישנן צרות גדולות יותר״, אבל האמת היא שכל הצרות שלנו יחזרו לגודלן הטבעי, בשנייה שהן ירישו שמותר להן. ואני חושב, אני מרגיש שחשוב שנזכור לדאוג לעצמנו, ולטפל בעצמנו, ולכאוב את עצמנו, כבר עכשיו, גם עכשיו. כל הכאבים ראויים לחיבוק וליחס, כל פצע מדמם צריך חבישה וחיטוי. וגם אם זה מרגיש ״קצת מנותק״, אין שום דבר מנותק בריפוי, זאת דעתי.״
ואני, אני מסכימה איתו.
ברגע שנהיה עם כנים עם עצמנו, באמת, ממש ברחל ביתך הקטנה, נוכל להיעזר, נוכל לעזור, נוכל לתת ״מענה״ לצורך הפרטי שלנו, כן, גם ובמיוחד בזמנים האלו.
ואת/ה, מעניין אותי מה דעתך?
