״זוגיות״, כפי שאתם בטח יודעים, היא מערכת יחסים שבירה שחשוב ללמוד איך לעבוד איתה, ב״זוגיות״ יש עליות וירידות ועל הירידות, יש את ה״היא״ ויש את ה״הוא״ ויש את ה״ביחד״ ועל ״זה״, אני רוצה לדבר הפעם, השאלה החשובה: ״של מי לעזאזל האחריות?״
היתה להם מריבה ענקית, ״היא״ הרגישה שהוא לא תומך בה, הפסיקה את השיחה שלהם באמצע והסתגרה בחדר השינה שלהם, בוכה.
״היא״, ציפתה שהוא יבוא לחדר השינה ויתנצל, ינחם אותה, יראה לה שהוא כן תומך בה.
״הוא״, נפגע ממנה או יותר נכון מהתגובה שלה, חשב שזאת תגובה מוגזמת, רצה לתת לה את הזמן להירגע ותכל׳ס, הוא לא באמת ידע איך להתמודד מול הבכי שלה.
אז ״הוא״, התכנס בעצמו, ככה זה בדר״כ אצל גברים, יצר השרדותי קדום.
אז ״היא״, המשיכה עם ההסתגרות הזאת בחדר ונוספה לכך ״פגיעה חדשה״, עכשיו ״היא״, גם מרגישה פגועה מהריחוק שלו, מחכה ש״הוא״ יצור קשר ראשון ויתנצל.
רק ש״הוא״, לא ידע איך להתמודד עם הבכי שלה, הוא רצה לתת לה את הזמן להירגע ולכן ״הוא״ ציפה ש״היא״, תעשה את הצעד הראשון.
אז…
של מי לעזאזל האחריות?
מי אמור ליצור את הקשר המחודש, על מי חלה האחריות במקרה הזה – מה דעתכם?
אז זהו, שאין תשובה נכונה, זה תלוי ב״מבנה הקשר בין הזוג״ ו״מערכת זוגית״ אחת שונה מ״מערכת זוגית״ אחרת וחשוב חשוב, בכל ״מערכת זוגית״ לעשות ״תיאום ציפיות״ מוקדם בנושאים ״כאלו״ ולא רק.
אז מה עושים?
תיאום ציפיות – ממש הסכם מוקדם!
רק רגע לפני, חשוב להבין ש״תיאום ציפיות״ יש לעשות בזמנים של רוגע, כמובן ולא בזמן התלקחות.
שניהם יושבים מולי, כועסים, פגועים, מרוחקים, שפת הגוף שלהם נוקשה, כל אחד בעמדתו.
״איך היית מצפה ש״הוא״ יתנהג, מה רצית ש״הוא״ יעשה?״ – אני שואלת אותה ומבקשת שאת התשובה, תפנה אליו (ואם אתם תוהים לגבי ההדגשות של ה״הוא״ וה״היא״, את ״זה״, השאלתי מתוך השפה שלהם).
״הוא״, פגע בי ו״הוא״, זה שהיה אמור לבוא אלי, להתנצל ולפתוח את השיחה מחדש…״ – היא מסתכלת עליו ועונה בנחרצות.
״ואיך אתה היית מצפה ש״היא״ תתנהג, מה רצית ש״היא״ תעשה?״ – אני פונה עכשיו אליו, באותה ״שפה״ ומבקשת שיפנה את התשובה אליה.
הוא מסתכל עליה, נבוך, כמו לא מבין: ״חשבתי שאת צריכה זמן לעצמך, שאת יודעת מתי תירגעי ותבואי לסלון להמשיך את השיחה, פחדתי שאם אבוא לחדר השינה תתעצבני אפילו יותר ותעיפי אותי, לו רק הייתי יודע שאת מצפה ממני שאבוא מיד, הייתי עושה זאת בשמחה…״
הוא מתקרב אליה ושם את היד שלו על הברך שלה והיא בתגובה, שמה את היד שלה על היד שלו, שניהם נבוכים ויחד עם זאת, משהו נרגע בהם.
הם המשיכו את השיחה ביניהם, תוך כדי ״קשר עין״, הם יצרו ״תיאום ציפיות״ כתוב ומפורט לגבי מריבות ביניהם והכל ברוח טובה ונעימה.
״יצרתם פה עכשיו תיאום ציפיות לגבי נושא מריבות״ – אני מסכמת ומחייכת – ״יש לכם חוזה כתוב, עם הנחיות מפורטות לשימוש בזמן אמת, רק צריך לשנן ולזכור, כך שיעבוד בזמן המריבה הבאה, שאולי תגיע ואולי אפילו תופתעו, שהיא כבר לא תהיה בעוצמה כזאת״.
״רגע״ – היא חייכה – ״תיאום ציפיות כזה יכול לעבוד גם בנושא קניות שבועיות, גם על זה יש לנו מריבות…״
ואתם…
מתי בפעם האחרונה יצרתם הסכם תיאום ציפיות עם בן/בת הזוג שלכם?
עד כאן להפעם, להתראות בפוסט הבא…
