״רק שתדעו שאני ממש אוהבת אתכם…״

עברנו במוצ״ש האחרון ארוע יוצא דופן מכל הבחינות
חשבתם, מה ההשפעות של הארוע הזה עלינו ומה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע נזקים עכשיו או בעתיד…
ממש בימים אלו או אפילו בהמשך החיים.

אז כן, שואלים אותי הרבה על ההשפעות של מוצ״ש האחרון עלינו בעתיד הקרוב והרחוק…

ובאמת, לא להאמין שעברו רק כמה ימים מאז מוצ״ש האחרון, 13/4/2024, בו התבשרנו על מתקפה של האיראנים, שכללה ירי חסר תקדים של יותר מ-300 טילים וכטב”מים.

חשבת איזה נס גדול היה לנו, ישתבח שמו לעד!

ואני זוכרת שישבנו בסלון באותו זמן ואני ממש זוכרת שהמשפט הראשון שיצא לי מהפה היה: ״רק שתדעו שאני ממש אוהבת אתכם…״

כן, תגובה ספונטאנית שיצאה מהפה שלי, כשהמחשבה שעומדת מאחוריה, כמובן היתה ״מה יקרה לי אם אמות הלילה״.

מאז, עברו כמה ימים של שקט יחסי, מוצ״ש כאילו נשכח, כלא היה, החים דינמיים, נשאבנו ליום יום, אם זה נקיונות לפסח, העסקת הילדים בחופש או ענייני בית/עבודה, הרגילים שלנו.

והשאלה המתבקשת היא, האם הסיפור הזה באמת נשכח, כך בלי השלכות בעתיד הקרוב או הרחוק?

ואם נדייק יותר, האם ״החוויה״ שעברנו, תתוייג במוח כ״חוויה שלילית״ או חס וחלילה כ״חוויה טראומטית״?

ולמה זה כל כך חשוב?

כי ל״תיוג״ הזה, תהיה השפעה מכרעת להמשך החיים שלנו, כי בעוד ״חוויה שלילית״, תיזכר אצלינו בזיכרון, עם כל הפרטים הקטנים, ב״חוויה טראומטית״, לא נזכור את כל מה שהיה, דגש על כל מה שהיה, רק שהמידע כמובן חווט אצלינו במוח, ממש כמו יצרנו ״בועה במוח״ והמידע הזה, שנאצר שם, עלול להפעיל אותנו בעתיד או אפילו לגרום לנו לנזקים פיזיים או נפשיים/רגשיים.

אז איך נדע?

תשאלו את עצמכם, מה אתם זוכרים מהארוע או מה חשבתם או מה אמרתם כששמעתם על ״המתקפה״ הצפויה?

אם אתם זוכרים ממש את כל הפרטים, כל הפרטים, על כל שבעת החושים שהיו באותו ארוע, ממש דקה לדקה, שניה לשניה, יש מצב שהארוע יתוייג אצלכם כעוד אחת מהחוויות השליליות שעברתם בחייכם.

אבל וזה אפילו יותר חשוב, אם יש לכם רגעים שאתם לא זוכרים, או אם אחד משבעת החושים לא זמין לכם בזיכרון, יש מצב שהארוע יתוייג אצלכם במוח כ״ארוע טראומטי״.

ובכזה, ״ארוע טראומטי״, חייבים ״לעבד״ במיידי ואז לנקות, לשחרר, ממש מהשורש, ע״מ למנוע נזקים עתידיים בהמשך, כשאני מתכוונת בהמשך, זה יכול להיות לטווח הקצר, ממש בימים אלו או אפילו בהמשך החיים.

ופה, אני רוצה לתת לכם טיפ קטן, גם אם הוא ב״חוכמת הביעבד״, כדי לעזור לכם ״לעבד״ את אותו ״ארוע״ ועל ידי כך, לשחרר אותו, כבר עכשיו ולא לחכות לסימפטומים, ש… עוד יגיעו בהמשך.

אז זה הטיפ שלי:

קחו לכם זמן עם עצמכם, ממש ללא הסחות דעת והצטיידו עם מחברת ועיפרון ופשוט כתבו את הארוע כמו סיפור, ממש עם כל הפרטים, שכמובן כוללים את שבעת החושים ומה שמיוחד פה, שאם אתם לא זוכרים, כי כבר אמרנו, שב״ארוע טראומטי״, יש רגעי בלאק אאוט ולא זוכרים?

פה אנחנו נעזרים בחיסרון של המוח והופכים אותו באופן יזום ליתרון.

אתם בטח מכירים את המשפט: ״המוח לא מבדיל בין מציאות לדימיון״, מה שנקליד, ירשם, ממש כמו במחשב ואנחנו, אנחנו יכולים לשתול בו מה שנרצה.

אם זה רגשות או מחשבות ואפילו ממצאים אחרים כמו מה ראינו, מה שמענו, מה חשנו, מה הרחנו, במה נגענו, ממש לפרטי פרטים.

ואת או אתה, שווה לך להשקיע חצי שעה מזמנך עוד היום (אל תחכו) ולשכתב את הארוע והפעם, עם עזרה בשימוש יכולות המוח הנפלא שלנו.

אשמח לשמוע ממך איך היה לך…

להתראות בפוסט הבא…