לא חשבתי שאגיע למצב כזה, בו הבן הגדול שלי נמצא ״אי שם״ ואני, שכחתי לבקש את אישורו ״לפני״, לטפל בו.

חשיבות האתיקה ״בשיטה״, תפסה מקום נוסף:

״איך אני כאמא שלו, עם כל הכלים והיכולות שיש לי, מפקירה את הבן שלי ולא מטפלת בו במיטב יכולותי?״

התשובה, לא איחרה לבוא…

״מותר לטפל בילד מעל גיל 18, רק אם הוא מוגדר כ״חסר ישע״, כך ללא אישור מילולי מפורש.״

ו״זה״, מה ששינה את הכל, הבן שלי לא חסר ישע, אני מאמינה ביכולות שלו, אני מאמינה בו ואז עלתה השאלה:

״מה בכל זאת אני יכולה לעשות בזמן זה, עשייה שתעזור גם לבן הפרטי שלי…״

וכך נוצר ״הפרוטוקול״.