לפעמים, העזרה הכי גדולה שלנו ל״אחר״, היא להתרחק…
חשבת פעם שלפעמים להתרחק, היא העזרה הכי גדולה?
תחשבי על זה…
כשאנחנו דואגים למישהו (וזה יכול להיות הילד שלנו או מישהו מהמשפחה אן אפילו חבר או חברה),
הנטייה שלנו היא לדאוג להם, לעטוף אותם ולנסות לעזור להם, הרי ברור שאנחנו רוצים ב״טובתם״, נכון?
בעוד שלפעמים, דוקא ״זה״, גורם להם להישאר עם אותו ״אתגר״ איתו הם מתמודדים ולהתקבע בתוכו, הם מרגישים שאנחנו לא מאמינים בהם, לא מאמינים ביכולות שלהם וזה הופך לאמונה מגבילה שלהם, כלפי עצמם: ״אני לא יכולה״, ״אין לי יכולות להתמודד ולכן כולם דואגים לי״ וכדומה….
לפעמים, דוקא להתרחק, לתת להם להתמודד, עם היכולות שיש להם, ״זה״ מה שיגרום לשינוי הגדול!
ו״זה״, זה יקרה אם באמת נאמין בהם, נאמין שהם מסוגלים ו״זה״ מה שנשדר להם .
משפטים כמו:
״אני מאמינה בך!״
״אני יודעת שאת מסוגלת!״
״יש בך המון יכולות להתמודד ולהצליח!״
משפטים שכאלו יצרו את האמונה שלהם בעצמם ויעודד אותם להוכיח שאכן זה נכון.
אז שוב, המילה ״לפעמים״, היא המילה החשובה, כי לפעמים, העזרה שלנו ל״אחר״, היא דוקא לתפוס מרחק ולאפשר להם להתמודד, מתוך אמונה שלנו, ביכולות שלהם, אמונה שהם ירגישו באמתת שאנחנו מאמינים בה.
ואת, מעניין אותי מה דעתך?
