היום התחילה שנת הלימודים ואני,
נזכרת בחוויות מהימים הראשונים של הילדים שלי
בבית הספר.
אז, ילדה הולכת לבית ספר…
ילדה חוזרת מבית ספר…
ויש לה, לאותה הילדה, המון מה לספר!
אם זה, הקשיים איתם היא התמודדה היום,
או קשיים, שהיא לא התמודדה איתם היום…
אם זה, חברות שפגשה ושיחקה איתן או שאולי
היא לא הצליחה ליצור חברויות והיא היתה לבד
בהפסקות…
אם זה, המורה שנוצר איתה קשר מיידי
או שאולי בכלל לא ואולי היא אף קיבלה נזיפה,
או משפט שלא במקום…
אם זה הדרך הביתה, שהיתה כזאת או אחרת
ועוד ועוד.
יש לה, לאותה ילדה, המון ״סיפורים״ לספר.
היא מחכה להגיע הביתה ולפרוק מעצמה,
היא סופרת את הדקות, את השעות, עד ש…
ואז, היא מגיעה סוף סוף הביתה,
שמה את התיק בחדר או זורקת בסלון
ורצה לאמא, כולה אדומה ועל סף פיצוץ.
״איך את נראית, תראי אותך,
לכי למקלחת לשטוף פנים״ – אמא אומרת
עם פרצוף עייף וכועס.
״אבל אמא..״ – הילדה מנסה לדבר,
אולם אמא כבר לא מקשיבה, ממשיכה בעיסוקיה,
כמו לא מודעת, לצורך של הילדה שלה.
היינו שם כולנו…
אם כילדות ואם מהצד השני, כאימהות וגם כבנות זוג,
מהצד הזה או השני של המתרס.
אנחנו רוצות, שיקשיבו לנו כשיש לנו צורך לשתף,
אנחנו יודעות, שאנחנו רוצות להקשיב לילדים שלנו.
אנחנו יודעות שחשוב להקשיב, שגם אנחנו רוצות שיקשיבו לנו,
אולם ברגע האמת, תמיד יש משהו אחר לעשות
ואול,י יש משהו שמציק לנו ואנחנו לא פנויות
באותו הרגע להקשיב, באמת להקשיב.
ואז, הילדה שלך גדלה והיא חוזרת מבית ספר,
ישר לחדר שלה, לשאלתך: ״איך היה בבית הספר?״
היא עונה: ״בסדר…״ ונכנסת לחדר ומסתגרת שם.
ואת, את רוצה שהיא תשתף אותך…
שתספר לך מה מציק לה, את באמת רוצה להיות שותפה,
אולם ״ההתנהלות״ הזאת ביניכן, כבר התקבעה
ל״דפוס״ כזה ואת, איחרת את הרכבת.
אז מה עושים?
יוצרים ״נוהל תקשורת מקרבת״
ועדיף להתחיל איתה בגיל הכי מוקדם שניתן,
כן, אפילו בגן.
מפנים זמן מיוחד או מגדירים מתי כן משתפים!
ממש בתוך סדר היום, לדוגמא, את יכולה להגיד לה:
״כרגע אני מכינה ארוחת צהרים ונאכל
ומיד אח״כ, נשב לנו עם הקינוח, רק שתינו ונדבר״.
וגם ב״מפגש״ הזה ביניכן, את, מקשיבה לה,
ללא הסחות דעת, את כבר יודעת, הכל יכול לחכות,
הכלים לא יברחו וגם הכביסה ואפילו מתוך
אותה ״תקשורת בריאה״ שתיווצר ביניכן, תראי
שהילדה שלך תרצה להמשיך את ״זמן האיכות״ איתך
ואפילו, תתנדב לעזור, העיקר, להיות איתך.
ו…
תזכרי שגם את, משתפת בתורך, כמובן לפי רמת הגיל
של הילדה שלך, אבל זה ממש ממש חשוב ללמד אותה,
שגם לך, יש דברים שעוברים עליך וגם את,
שמחה לשתף אותה, במה שעובר עליך.
תביני…
הילדים שלנו גדלים מהר ואת זה אני אומרת,
בתור אמא שהילדים שלה כבר סיימו בית ספר
ואני מאמינה ש״כל עוד הנר דולק, ניתן לתקן״.
אף פעם לא מאוחר מידי לפתוח דף חדש
וליצור ״מערכת יחסים״ בריאה ומיטבית, ביניכן.
כל התחלה היא הזדמנות למשהו חדש וטוב יותר
ואני באמת מאחלת מכל הלב, לכולנו ״התחלות חדשות״ וטובות.
שנה חדשה, הזדמנות חדשה, מערכות יחסים חדשות וטובות,
הרבה יותר טובות.
עד כאן להפעם, להתראות בפוסט הבא…